מעוז אביב מאת דני רכט
עם סיום מלחמת העצמאות הוחלט במשרד הבטחון להקים שיכונים לאנשי צבא הקבע - השלד הפיקודי של צבא הגנה לישראל. לשם כך החלה לפעול בחודש נובמבר 1949 'הוועדה לשיכון אנשי צבא בשירות קבע במשרד הביטחון' בה היו חברים פנחס ספיר (יו"ר), שמעון פרס, אלוף צבי צור, אלוף שמעון מזא"ה, שמואל זלינגר (סמנכ"ל משרד הביטחון), יצחק כֹּהן (ראש אגף הבינוי והמשק במשרד הביטחון) וסא"ל נחמיה קין. את פעילות הוועדה ריכז וניהל צבי אורבך, מראשי ההגנה בתל-אביב וקבלן מצליח (לימים עמד אורבך בראש חברת הבנייה נווה). על כתב המינוי של אורבך חתם שמעון פרס, מ"מ מנכ"ל משרד הבטחון. במחקרו, מפרט ד"ר ניר מן את השכונות שהקימה הוועדה במהלך שש שנות קיומה וכמה מהן נכללות כיום בשטח העיר תל אביב: צהלה, רמת ירון, נווה צה"ל, מעוז אביב, ושיכון 'המשך שיינקין'.
עבודת 'הוועדה לשיכון אנשי צבא בשירות קבע במשרד הביטחון' הסתיימה בשנת 1955. השכונות שהוקמו במסגרת זו התבססו על מודל 'הרכבות' - בתי שיכון מאורכים בעלי מספר כניסות (יוצאת דופן היא שכונת צהלה בה נבנו בתים פרטיים צמודי קרקע). מודל זה שימש בסיס לתכנון מספר רב של מפעלי שיכון בעיר באותו העשור (עבור צבא הקבע, אך גם שיכונים אחרים שהוקמו ביוזמת העיריה, הממשלה, ההסתדרות, מפלגות וארגונים שונים). במרחק השנים נראה ששיכון צבא הקבע מעוז אביב הוא המוצלח ביותר מבין השיכונים אשר הוקמו בעיר.
השכונה שדוד בן-גוריון בחר את שמה, נקראה בתחילה 'שיכון צבא הקבע שייך מוניס'. היא תוכננה על ידי האדריכל זאב רכטר (1899-1960) ושותפיו, אשר יצרו שכונה ירוקה ובה מארג שבילים פנימים ודירות נעימות שזכו לפרטיות ולאוורור עקב המרחק בין הבתים. הבניינים תופסים רק 11 אחוז מהשטח הכללי של השכונה. עבודה זו זיכתה את רכטר ושותפיו בפרס רוקח לאדריכלות. לכל בית בשיכון היו שתי כתובות: הכתובת העירונית ומספר הבית בשיכון. אגדה אורבנית מספרת שדירות השיכון, אשר הוקם בפיקוח חיל ההנדסה, נבנו עם קירות עבים במיוחד על מנת לספק הגנה נוספת לאנשי צבא הקבע. במשך תקופה ארוכה, לאחר השלמת אכלוס בתי השיכון, נשאר בית מספר 11 בידי אכ"א (אגף כוח אדם של צה"ל) ודירותיו שימשו פתרון דיור זמני לקצינים חסרי אמצעים.
בראשית ימיו נוהל השיכון על ידי ועדה של אכ"א. ובהמשך הוקמה 'שכון אנשי צבא בשירות קבע מעוז-אביב, אגודה שיתופית בע"מ' וניהול השיכון עבר לידיה, כאשר בעלי הדירות הם בעלי מניה באגודה השיתופית. בתי השיכון הראשונים שבנייתם הושלמה אוכלסו כבר בסוף שנת 1953. יתר הבתים אוכלסו בשלבים עד לשנת 1956. ב-29 באוקטובר 1956 יצא צה"ל למלחמת סיני (מבצע קדש). אסף שמחוני (1922-1956) שהתגורר במעוז אביב פיקד בפועל על מבצע קדש. הוא נהרג בלילה שלאחר סיום המבצע בתאונת מטוס. במלחמת יום כיפור נפלו האלופים אלברט מנדלר (1929-1973) וקלמן מגן (1929-1974), שניהם תושבי השכונה.
בכניסה לשכונה (רחוב בני אפרים 209) נבנה מרכז מסחרי קטן המשמש את המשתכנים. בחודש נובמבר 1956 נפתחה במקום סוכנות דואר. שנה אחר כך נפתחה המרפאה על שם אדוארד ואנה מיטשל בשיכון מעוז אביב. זו היתה המרפאה הראשונה של קופת חולים כללית שהחלה לפעול בחלק זה של העיר והיא שירתה גם את שאר השכונות שמעבר לירקון. לקראת תערוכת היובל לעיר (1959) וחנוכת גני התערוכה, נסלל כביש חדש לטובת באי התערוכה שחיבר את המקום עם דרך חיפה (דרך בני אפרים כיום). כביש זה הוארך והחל לשמש גם את תושבי מעוז אביב. בשנת 1968 יצא משרד השיכון במבצע לשיפוץ בתים לכבוד חגיגות העשרים למדינת ישראל. במסגרת זו שופצו 538 דירות בשכונה. היקף העבודה אשר בוצעה על ידי החברה הקבלנית 'סמנקוט' הסתכם ברבע מליון לירות.
עם השנים התפתחה השכונה והפכה ליעד מבוקש עבור משפחות שהתחברו לרוח המקום (מי הזכיר קיבוץ?). חילופי הדורות והשינויים באוכלוסיה לא הביאו לשינוי בתחושת השייכות ובחיבור להיסטוריה המפוארת של ראשוני המשתכנים. מעוז אביב ב', פרק נוסף של פרוייקט שיכון זה, נבנה ממזרח לדרך בני אפרים, בסמוך לשיכון עמידר הדר יוסף. במרכז השכונה פועלים בית ספר מגן . שבט צופי הנשיא פועל בגבול השכונה, סמוך לבתי שכונת תל ברוך. גבולות השכונה הם רחוב רפידים, דרך בני אפריים ושכונת תל ברוך מצפון.
אדריכל ניקי דוידוב מוסיף שהשכונה ייחודית בשיתוף הקהילתי שבסיסו הוא הניהול של ה'אגודה שיתופית מעוז אביב בע"מ' שמחזיקה במרבית שטחי השכונה. מצב זה איפשר סוג של אוטונומיה חריגה בעיר תל אביב, שקיבעה את הערכים הייחודיים של "קיבוץ עירוני". על פי תקנון האגודה, כל חוכר חדש נדרש לעבור אישור של מוסדות האגודה, בנוסף, התושבים חברי האגודה רשאים להוריש ל-2 ילדים בלבד, ובאם יש יותר יורשים, הם נדרשים לוותר על חברותם באגודה. בנוסף, בשנת 1987 אושרה תכנית להרחבת הדירות בחזיתות הצפוניות, וב-2004 תכנית להרחבה בחזיתות הדרומיות. בשנת 2016 אושר מסמך מדיניות תכנונית של אדריכלית טולה עמיר, המשמר את אופייה היחודי של השכונה.
