פרדס גברילוביץ' מאת דני רכט
החומה הטמפלרית החוצה את רחוב מזא"ה ליד בית בלומה רוטנברג מיוחסת בטעות לחוות רוהאם (פרדס גינטנר). למעשה מדובר בשתי חומות עשויות לבני כורכר הנפגשות ליד בית מס' 12 ברחוב אוליפנט. הראשונה בנויה לצד רחוב אוליפנט ותחמה את חוות רוהאם (פרדס גינטנר) מדרום. השניה, שקטע ממנה נותר ברחוב מזא"ה, תחמה את כרם רמאדן ממזרח. חומות הכורכר יכולות להעיד כי מעברן השני השתרע פרדס בבעלות נוצרית. זאת מאחר ובעלי קרקע ערבים נהגו לתחום את השטחים בבעלותם במשוכות צבר ולא בחומות העשויות לבני כורכר. בית הבאר של הפרדס היה בפינת רחוב מזא"ה ודרך בגין של ימינו. בשטחו נבנו בית משרד המסחר והתעשיה (בית הבלוק) ובית ליאון רקנאטי.
פרדס זה שהיה סמוך לפרדס גינטנר, גם הוא בבעלות נוצרית, נרכש בשנת 1930 על ידי היזם יצחק גברילוביץ' (1891-1953), מהבולטים בסוחרי הקרקעות בתל-אביב של שנות המנדט. גברילוביץ' נולד בירושלים למשפחה חרדית. האב, רבי אריה לייב גבריאלוביץ' והאם רבקה, בתו של הרב מרדושקביץ, היו בני הישוב הישן. גברילוביץ' היגר לעיר שיקגו בארצות הברית, עשה חייל בעסקיו (בעיקר בסחר ביינות ארץ ישראל ששווקו בהצלחה לקהל היהודי-אמריקאי) וצבר הון רב. לאחר מלחמת העולם הראשונה שב גברילוביץ' לארץ והיה אחד מכמה יזמים "אמריקאים" שעסקו בנדל"ן בתל-אביב של שנות העשרים. את ביתו הוא בנה באותו העשור ברחוב קלישר - בית ששימש בהמשך את בית הספר זרובבל.
לאחר מלחמת העולם הראשונה בנה היזם את בית גברילוביץ' בדרך יפו (אז דרך שכם) בסמוך לסמטה שנקראה אז על שם יהודה לייב פינסקר (1821-1891) ולימים נקראה סמטת בית הבד. בראשית שנות העשרים יזם את בניית בתי גברילוביץ' בכרם מויאל (אחד מהם הוא ביתו הפרטי) ומעט אחרי בניית בתים אלה ברחוב מוהליבר קמה על קרקע שבבעלותו במרכז העיר שכונת טרומפלדור (סביבת הרחובות בר גיורא ועין חרוד בימינו). היזם הנמרץ היה פעיל גם ברכישת קרקעות מחוץ לתל-אביב, כאשר בחלק מהעסקאות היה מעורב הסוחר יעקב לאלו (משפחת לאלו היתה פעילה מאוד באותן השנים בתחום הנדל"ן המסחרי בעיר). גברילוביץ' תמך בישיבות הישוב הישן. חלק מהקרקעות שהיו בבעלותו נמסרו לאחר מותו לטובת הקדש קרן המנוח יצחק גברילוביץ ז"ל לחלוקת פרסים לתלמידי ישיבות המצטיינים בלימודיהם.
לאחר רכישת אדמת פרדס גברילוביץ' נפרצה החומה הטמפלרית על מנת לחבר את המשך רחוב מזא"ה (אז רחוב ריב"ל) ואת המשך רחוב נחמני (אז רחוב סעדיה גאון) אל דרך פתח-תקווה הבין-עירונית (דרך בגין כיום). מחומה זאת שרד רק קטע קצר בין רחוב מזא"ה לרחוב אוליפנט. העברת הפרדס לידיו של גברילוביץ' יצרה לראשונה רצף עברי בין אדמת כרם רמאדן ומגרשי לב תל-אביב ב' ממערב עם שכונת החרושת (אדמת גאולה ד') ושכונת הרכבת (שכונת העגלונים) ממזרח. חיבור האדמות העבריות הביא את ממשלת המנדט להרחיב את גבולות העיר מזרחה עד לגבול שכונת הרכבת (רחוב המסגר כיום). גברילוביץ' הבין את היתרונות הטמונים במיקומו של הפרדס ומכר שטח ממנו לחברה הארץ-ישראלית לקירור והספקה בע"מ אשר הקימה בו מחסני קירור מודרנים בסמוך לכביש הראשי (דרך בגין כיום. במקומם ניצב כיום מגדל לוינשטיין) ולתחנת הרכבת. במגרש סמוך נבנתה טחנת הקמח שכטר. ובהמשך נבנה גם בית החרושת מגן-גולדמן מדרום לבית הקירור.
שלושת מיזמי מלאכה אלה נבנו זה ליד זה על ציר דרך פתח-תקווה. אולם רוב מגרשי פרדס גברילוביץ' הוקדשו למגורים. מרבית המגרשים הועברו להתארגנויות שבנו מתחמים ובהם מספר בתים משותפים. על שאר המגרשים בנו יזמים בודדים ועל כמה מהם בנה גברילוביץ' בעצמו. בתי גברילוביץ' בפינת נחמני ודרך בגין ובתים נוספים. מתחמים המגורים שנבנו בשטח הפרדס לשעבר במהלך שנות השלושים היו: בתי שלום פחטר, בתי מפעל הבתים המשותפים (בהנהלת האדריכל שלאיין), ומעונות עובדים א' ב' ג' של חברת שיכון ההסתדרותית ברחוב מזא"ה, הבתים המשותפים של ביזר ובתי יגא ברחוב נחמני.
בשטח פרדס גברילוביץ' לשעבר ניצבים כמה אייקונים חשובים שנבנו בשנות השלושים בסגנון הבנייה הבינלאומי. הבולטים הם בית ליאון רקנאטי בפינת רחוב מזא"ה, שני בתי גברילוביץ' בפינת רחוב נחמני ומעונות עובדים א' ב' ג'.
