אהל משה מאת דני רכט
בתחילת המאה העשרים רכש דוד מויאל את כרם אדמת שאהין (50.000 אמה) ואת אדמת פרידל (120.000 אמה). על חלק משתי חלקות אלה (22 דונם) הוקמה ב-1906 אהל משה - השכונה האחרונה שנבנתה טרם הקמת אחוזת בית. השכונה נבנתה בשני גושים. הראשון, סביב סמטת מולכו, בין הרחובות פינס לתקווה (רחוב ראשונים כעת), צפונית לשכונת התימנים מחנה יהודה. הגוש השני נבנה סביב רחוב יבנאל וגבל במערב בשכונת מחנה יוסף.
משה אשולין עבד יותר מעשרים שנה כפקיד קרקעות במשרדו של דוד מויאל. במסגרת עבודתו עסק ברכישת קרקעות רבות עליהן הוקמו שכונות כרם התימנים, מחנה יוסף, שכונת ברנר, חלק מאדמת כרם ישראל, משכנות ישראל ועוד. אהל משה היתה ה"בייבי" של אשולין, אשר גם עבר לגור בה, והיא נקראה על שמו. רוב חברי גרעין המיישבים הראשוני היה ממוצא מוגרבי. המיעוט, יוצאי תימן ואשכנז. במהלך הזמן נבנה השטח במעלה רחוב שבזי ונוצר רצף בנוי בין שני חלקי השכונה. בשנת 1912 היו בשכונה 82 בתים. ראשוניה בוניה היו חכם לוי שמחון, משה יוסף כהן, יצחק גולדשמידט, משה עטיה, מאיר מטלון, משה אלבז, סעיד יעיש, יוסף משאט, יהודה כהן והאחים אליהו ורחמים מויאל.
רכישת הקרקע לאוהל משה, כמו גם רכישת אדמת כרם ארטין (מחנה יוסף) עוד קודם על ידי מויאל, ורכישת הקרקע המחברת בין גוש זה לבין שכונת נווה שלום (לימים, שכונת אהרון) על ידי אהרון שלוש, מנעו למעשה את התרחבות הרובע הערבי מנשייה לכיוון מזרח. ביוני 1921 פורסם בעתון הרשמי כי השכונות הותיקות סביב רחוב שבזי ובהן גם אהל משה, צורפו לתל אביב. ובנתוני אוכלוסיית העיר נכללו גם 936 תושבי אהל משה. איחוד השכונות עם העיר התבצע לאחר משא ומתן קשה שנמשך שנתיים והסתיים רק בסוף 1923. בבחירות הראשונות למועצת עיריית תל אביב שנערכו בינואר 1924, שוריינו לנבחרי אהל משה ומחנה יהודה שלושה מושבים במליאת המועצה.
