שכונת האיטלקים  מאת דני רכט

לצד המתחם המשופץ של תחנת הרכבת יפו ובית החרושת למרצפות וחומרי בניין של משפחת וילנד הטמפלרית, בחלק הדרומי-מזרחי של מנשייה, היתה שכונת חצר קטנה של איטלקים. השכונה הוקמה בשנים 1892-1893 בצמוד לחומת האבן של תחנת הרכבת ובקצה המזרחי של רחוב הרב עוזיאל שנמחק במסגרת הריסת מנשייה והתכנון החדש לאזור. במיקום המדוייק של השכונה נמצא כיום מגרש כדורסל.

השכונה היתה מוקפת חומה ובמרכזה חצר ובאר מים ובצמוד אליה, כנסייה ומנזר. לפי עיתון הצבי משנת 1909 פעל במקום בית ספר איטלקי בו למדו גם תלמידים יהודים. הכנסיה ובית הספר פעלו עד שנת 1925. מאוחר יותר הפך מבנה המנזר לתלמוד תורה לעדת הספרדים שנקרא אור תורה. בית המדרש שימש את ילדי השכונות הקרובות מגיל שלוש ומעלה. ובשיאו למדו בו כשלוש מאות תלמידים. 

בשנת 1948 התמקמה עמדה של הכוחות הערבים בצריח מבנה בית הספר האיטלקי. עפ"י חוני המעגל בספרו חמדת ליבי, פעל בית המדרש עד לשנת 1950 ואז ננטש, עד להריסתו בשנת 1980. בספר ניתן לראות את הריסות המנזר האיטלקי בשנת 1970.